מדריך ייננות · תסיסה מלולקטית (MLF)

מה זו תסיסה מלולקטית, ואיך עושים אותה נכון

תסיסה מלולקטית היא התסיסה השנייה ביין: חיידקי חומצה לקטית הופכים חומצה מאלית חדה לחומצה לקטית רכה. כל גרם מאלית לליטר שהופך ללקטית מוריד את החומציות הכוללת בכ־0.56 גרם/ליטר. עושים אותה ב־18–22 מעלות בלי SO₂, והיא גמורה כשהמאלית יורדת ל־0.1 גרם/ליטר או פחות.

מאת צוות Cellari נכתב בסיוע בינה מלאכותית פורסם 17 באוקטובר 2026

המשמרת נגמרה: אין יותר מאלית לאכול. מוסיפים SO₂, ובבקבוק לא נשאר לחיידקים דלק.

מה קורה ביין בתסיסה המלולקטית

בענבים יש שתי חומצות עיקריות: טרטרית (חומצת יין) ומאלית (חומצת תפוחים, נכתבת גם מלית). חיידקי חומצה לקטית, בעיקר Oenococcus oeni, מפרקים את החומצה המאלית לחומצה לקטית (חומצת חלב) ול־CO₂. קוראים לה גם תסיסה מאלולקטית, MLF או פשוט “התסיסה השנייה”.

ההבדל הוא במספר קבוצות החומצה: למאלית יש שתיים, ללקטית אחת. כשמאלית הופכת ללקטית, חצי מהחומציות שלה יוצאת עם ה־CO₂.

שני יוני מימן (H⁺) נכנסים, אחד יוצא. זו הסיבה שהחומציות הכוללת יורדת וה־pH עולה.

HOOC–CH₂–CHOH–COOH → CH₃–CHOH–COOH + CO₂

חומצה מאלית ← חומצה לקטית + פחמן דו־חמצני. ביחידות של חומצה טרטרית: גרם מאלית שווה 1.12 גרם חומציות, וגרם המאלית הזה אחרי התסיסה שווה רק 0.56.

למה לעשות תסיסה מלולקטית

1. יציבות מיקרוביאלית: הסיבה העיקרית

מאלית שנשארה ביין היא אוכל לחיידקים. הם יכולים להתעורר בבקבוק ולעשות את התסיסה שם: גז, עכירות, משקע, ולפעמים פקק שנדחף החוצה. כשהמאלית נאכלה במכל ונוסף SO₂, לא נשאר להם דלק.

2. פחות חומציות, pH גבוה יותר

החומציות הכוללת (TA, בגרם/ליטר כחומצה טרטרית) יורדת, וה־pH עולה. בכמה בדיוק תלוי ביין, אז מודדים בסוף. ביין חמוץ מאזור קריר זה יתרון. ביין ישראלי שה־pH שלו כבר גבוה, צריך לנהל את זה (פירוט בהמשך).

3. תחושת פה

החומציות הירוקה של המאלית מתחלפת בחומציות הרכה של הלקטית, והיין מרגיש עגול יותר.

מה תסיסה מלולקטית עושה לטעם ולריח

החמיצות של תפוח ירוק נעלמת. בחלק מהיינות מופיע גם ריח של חמאה: זה דיאצטיל, חומר שהחיידקים מייצרים מהחומצה הציטרית ביין. ביין לבן עדין מרגישים אותו כבר ב־0.2 מ״ג/ליטר, באדום מלא רק בסביבות 2.8.

ספי זיהוי של דיאצטיל לפי Lallemand: הריכוז שבו טועמים מתחילים להרגיש חמאה. כמה חמאה יהיה ביין שלכם תלוי בזן החיידקים ובתנאים.

רוצים יותר חמאה (שרדונה בחבית, למשל): חיידקים אחרי התסיסה האלכוהולית, זן שמייצר דיאצטיל, מגע קצר עם משקע השמרים, תסיסה קרירה ואיטית, ו־SO₂ מיד בסוף.

רוצים פחות: חיידקים 24 שעות אחרי השמרים (השמרים מפרקים דיאצטיל), זן דל דיאצטיל, מגע ארוך עם המשקע בלי לערבב אותו, ותסיסה חמה וקצרה. ב־pH גבוה אל תדחו את ה־SO₂.

חיידקים טבעיים או מסחריים

תסיסה ספונטנית סומכת על החיידקים שמגיעים מהענבים ומהציוד. אחרי הריסוק יש רק אלפים עד עשרות אלפים במ״ל, והתסיסה מתחילה כשהם מגיעים למיליון בערך. עד אז חיידקי קלקול כמו Lactobacillus ו־Pediococcus יכולים להשתלט ולייצר חומציות נדיפה (ריח חומץ).

תרבית מסחרית של Oenococcus oeni מכניסה מההתחלה מיליונים במ״ל, ולכן התסיסה מתחילה מהר ונגמרת בצורה צפויה יותר. בוחרים זן לפי היין: עמיד לאלכוהול, ל־pH נמוך או ל־SO₂, או זן דל דיאצטיל.

ליין ביתי: השקית הקטנה של VP41, למשל, מיועדת ל־250 ליטר, ושקית פתוחה צריך לנצל מיד. התחלקו עם עוד ייננים או קנו אריזה ביתית.

מה החיידקים צריכים: pH, טמפרטורה, אלכוהול ו־SO₂

חיידקי MLF רגישים הרבה יותר משמרים. כל גורם לבד מאט אותם, וכמה גורמים קשים יחד יכולים לעצור אותם. הטבלה מסכמת טווחים של AWRI, של שירותי הדרכה ושל יצרני חיידקים. המקורות לא זהים, אז הגבולות מעוגלים.

גורם	טווח טוב	קשה (איטי)	גבול	הערה
pH	3.3–3.5	3.1–3.3	מתחת ל־3.1	מעל 3.5 גם חיידקי קלקול מסתדרים
טמפרטורה	18–22°	16–18° או 22–25°	מתחת ל־16°, מעל 25°	מעל 25° עולה הסיכון לחומציות נדיפה
אלכוהול	עד 13%	13–15%	מעל 15%	לפי AWRI, מעל 14% כבר לא נוח. זנים עמידים, כמו VP41, מחזיקים עד 16%
SO₂ חופשי	עד 5 מ״ג/ליטר	5–10	מעל 10	הכי טוב: לא מדיד בכלל
SO₂ כולל	עד 30 מ״ג/ליטר	30–40	מעל 40	50–60 יכולים לעצור את התסיסה לגמרי
חומצה מאלית	0.8–5 גרם/ליטר	מתחת ל־0.8	מעל 5: עלולה לא להסתיים	מעט מאלית: התחלה קשה
מזון	משקע שמרים עדין	שמרים תובעניים, תירוש דל חנקן	—	DAP לא עוזר. יש תוספי מזון ייעודיים

אלכוהול ב־% נפחי. התנאים משפיעים זה על זה: באלכוהול גבוה עדיף להישאר בצד הקריר של הטווח, 18–20°.

רמזור: היין שלכם מוכן לחיידקים?

pH טמפרטורה (°C) אלכוהול (%) SO₂ חופשי (מ״ג/ליטר) SO₂ כולל (מ״ג/ליטר)

pH התסיסה תעבור בקלות, אבל גם חיידקי קלקול ירגישו טוב. עבדו נקי וסיימו מהר.
טמפרטורה טווח טוב.
אלכוהול קשה. זן עמיד לאלכוהול, והחזיקו ב־18–20°.
SO₂ חופשי לא מדיד. מצוין.
SO₂ כולל טווח טוב.

אפשר להתחיל. פעלו לפי ההמלצה לכל גורם צהוב ועקבו מקרוב.

לפי הטווחים בטבלה. ה־SO₂ המולקולרי מחושב מה־SO₂ החופשי וה־pH באותה נוסחה של מחשבון ה־SO₂ של Cellari. לפי AWRI, 0.3–0.5 מ״ג/ליטר מולקולרי כבר קטלניים לחיידקים.

מתי מוסיפים את החיידקים

אינוקולציה היא הוספת תרבית החיידקים. יש ארבעה מועדים אפשריים, והנפוץ ביותר הוא אחרי סוף התסיסה האלכוהולית (אינוקולציה סדרתית).

סכמה בלבד: משך התסיסות משתנה מיין ליין. העיגול הצהוב הוא רגע הוספת החיידקים, הפס הוא התסיסה המלולקטית.

1. עם השמרים, לפני התסיסה החיידקים נכנסים לפני שיש אלכוהול, כשיש הרבה מזון. חיידקים שאוכלים סוכר מייצרים חומצה אצטית (חומץ), ואם התסיסה האלכוהולית נתקעת, הסיכון גדל.
2. אינוקולציה משותפת 24 שעות אחרי השמרים באדום, 24–48 בלבן. מעט אלכוהול, הרבה מזון, סיום מהיר ומעט דיאצטיל. תחרות עם השמרים. אם הוספתם הרבה SO₂ בריסוק, חכו.
3. לקראת סוף התסיסה היין עוד חם, ואין זמן מת בין התסיסות. האלכוהול כבר גבוה. אם התסיסה האלכוהולית נתקעת, נשאר סוכר לחיידקים.
4. אחרי התסיסה (סדרתית) הכי פשוטה לשליטה. יודעים שהסוכר נגמר, ואפשר לבחור את רמת הדיאצטיל. אלכוהול מלא ומעט מזון. כל יום המתנה הוא יום בלי SO₂, ו־Brettanomyces וחיידקי קלקול מנצלים אותו.

איך עושים את זה ביקב, שלב אחר שלב

מהשקית אל היין. ההנחיות המדויקות משתנות בין זנים: קראו את דף המוצר של התרבית שקניתם.

בודקים את היין ומזינים את התוצאות ברמזור. אם יש אדום, תקנו קודם או בחרו זן עמיד.
מביאים לטמפרטורה. 18–22 מעלות. לפי VP41: באדום 17–25, בלבן ורוזה 16–20. מרתף ישראלי בחורף יכול לרדת מתחת ל־16, ושם החיידקים כמעט נעצרים.
משרים במים (הידרציה), אם הזן דורש. מים נקיים בלי כלור, פי 20 ממשקל האבקה, ב־20 מעלות, לא יותר מ־15 דקות. זנים רבים אפשר להוסיף ישר מהשקית.
מוסיפים ומערבבים בעדינות, בלי להכניס אוויר, במכל מלא עם מנעול אוויר.
לא מוסיפים SO₂ ולא סורבט. SO₂ עוצר את החיידקים. סורבט (אשלגן סורבט) יחד עם חיידקי חומצה לקטית נותן ריח של עלי גרניום.
מערבבים את המשקע פעם בשבוע, כדי להחזיר את החיידקים והמזון ליין. מי שרוצה מינימום דיאצטיל מוותר על זה.
עוקבים. Lallemand ממליצים למדוד מאלית כל 2–4 ימים. בבית, בדיקת כרומטוגרפיה ראשונה 2–3 שבועות אחרי ההוספה, ואחר כך פעם בשבוע.

איך יודעים שהתסיסה המלולקטית מתקדמת

בועות קטנות בדמיג׳ון הן רמז, לא הוכחה, וגם טעימה לא מספיקה. מודדים:

כרומטוגרפיה על נייר: הזולה והפשוטה

מטפטפים מעט יין ותמיסות השוואה על נייר מיוחד ומעמידים אותו בצנצנת עם ממס. הממס עולה ומושך כל חומצה לגובה אחר, ואחרי ייבוש החומצות מופיעות ככתמים צהובים. הערכה זולה ומתאימה לייננים ביתיים.

לקטית עולה הכי גבוה, מאלית באמצע, טרטרית נשארת למטה. כשכתם המאלית בעמודת היין נעלם, נשארו פחות מכ־100 מ״ג/ליטר מאלית: זה גבול הרגישות של הבדיקה. הטרטרית לא משתנה בתסיסה הזו.

שימו לב: הממס רעיל (בוטנול וחומצה פורמית). עבדו במקום מאוורר ועם כפפות.

בדיקה אנזימטית למאלית

נותנת מספר בגרם לליטר ורואה גם רמות נמוכות מאוד. כך יקבים מחליטים שהתסיסה נגמרה. יש ערכות לבית, ומעבדות יין בודקות דוגמה.

pH וחומציות כוללת

TA שיורד ו־pH שעולה מראים שהתסיסה זזה, אבל לא שהיא נגמרה.

מתי התסיסה המלולקטית נגמרת, ומה עושים מיד

לפי AWRI, ב־0.1 גרם/ליטר מאלית או פחות התסיסה נחשבת גמורה, והיעד האידיאלי הוא “לא נמצא”, בדרך כלל פחות מ־0.05 בבדיקה אנזימטית. ביין ביתי, לפי WineMaker, מספיק שכתם המאלית נעלם מהכרומטוגרפיה, אם היין מקבל SO₂ ונשמר קריר. זה לוקח בדרך כלל 2–6 שבועות, ובקור גם חודשים.

מוסיפים SO₂ באותו יום. AWRI ממליצים על 40–50 מ״ג/ליטר כדי לחסל את החיידקים שנשארו. אחר כך שומרים על ה־SO₂ החופשי לפי ה־pH החדש, שעלה.
מודדים pH מחדש ומתקנים חומציות אם צריך. עכשיו, ולא באמצע התסיסה.
שופים מעל המשקע, ושומרים את היין מתחת ל־18 מעלות.

דוגמה מחושבת: מה קורה ל־2.5 גרם מאלית

קברנה סוביניון
דמיג׳ון ⁦20 L⁩
מאלית ⁦2.5 g/L⁩
TA ⁦6.5 g/L⁩
pH 3.6

משקלים מולקולריים: מאלית 134.09 (שתי קבוצות חומצה), לקטית 90.08 (אחת), טרטרית 150.09 (שתיים, כלומר 75.05 לקבוצה).

גרם מאלית בחומציות טרטרית: (1 ÷ 134.09) × 2 × 75.05 = 1.12 g. אחרי התסיסה נשארת קבוצה אחת: 0.56 g. הירידה: 0.56 לכל גרם.
לקטית שנוצרת: 90.08 ÷ 134.09 = 0.67 גרם לכל גרם מאלית, כלומר 2.5 × 0.67 ≈ 1.68 g/L.
ירידת החומציות: 2.5 × 0.56 = 1.40 g/L. החומציות הכוללת: 6.5 − 1.4 = 5.1 g/L.
CO₂ שיוצא: 2.5 × 44.01 ÷ 134.09 ≈ 0.82 g/L, כלומר כ־16 גרם CO₂ בכל הדמיג׳ון.
נניח שמדדתם בסוף pH 3.8. היעד ליין אדום, 0.5 מ״ג/ליטר מולקולרי, עולה מ־0.5 × (1 + 10^{3.6 − 1.81}) ≈ 31 ל־0.5 × (1 + 10^{3.8 − 1.81}) ≈ 49 מ״ג/ליטר SO₂ חופשי.

החומציות יורדת ב־⁦1.4⁩ גרם/ליטר, ל־⁦5.1⁩

זה חישוב תאורטי. יין הוא לא מים עם חומצות, אז בסוף מודדים TA ו־pH. את ה־pH אי אפשר לחשב מראש.

חשבו את ה־SO₂ ליין שלכם אחרי המלולקטית. הזינו את ה־pH החדש, את ה־SO₂ החופשי ואת הנפח.

למחשבון SO₂ החינמי

אם ה־pH עלה מדי, תקנו עם חומצה טרטרית במחשבון תיקון החומציות, ורק אז חשבו את ה־SO₂ הסופי. ההסבר המלא על SO₂ לפי pH נמצא במדריך כמה סולפיט להוסיף ליין.

בישראל: pH גבוה, קיץ חם

אדומים מאזורים חמים מגיעים לא פעם ל־pH של 3.6–3.9 עוד לפני המלולקטית, ומעל 3.5 גם חיידקי הקלקול מרגישים טוב. עבדו נקי, סיימו מהר עם תרבית מסחרית, והוסיפו SO₂ ביום הסיום.

אל תורידו את ה־pH מתחת ל־3.3 לפני המלולקטית ואל תתקנו חומצה באמצע. ובקיץ ישראלי, במחסן או במשלוח, יין שנשארה בו מאלית יכול לתסוס בבקבוק.

מתי לא לעשות תסיסה מלולקטית

לבנים ורוזה רעננים, כמו סוביניון בלאן או ריסלינג: החומציות והפרי הם העיקר, והחמאה מפריעה.

יין שה־pH שלו כבר גבוה מאוד ויש בו מעט מאלית: התסיסה תעלה את ה־pH עוד ותדרוש יותר SO₂. יש מי שמוותרים עליה כאן. ההמלצה שלנו: לוותר רק אם אתם יכולים לחסום אותה עד הבקבוק. בלי פילטר סטרילי, אנחנו מעדיפים להשלים את המלולקטית ולתקן חומציות אחריה.

יין שלא עבר מלולקטית צריך להישאר חסום, גם בבקבוק. ככה חוסמים:

SO₂ מיד בסוף התסיסה ⁦0.8⁩ מ״ג/ליטר מולקולרי עוצרים את החיידקים. את החופשי מחשבים לפי pH במחשבון.
ליזוזים אנזים שמפרק את דופן החיידקים. ⁦250–500⁩ מ״ג/ליטר אחרי התסיסה. בלבן הוא עלול לפגוע ביציבות החלבונים, ובאדום נקשר לפנולים וצריך יותר. הוא מופק מחלבון ביצה: באיחוד האירופי, אם אפשר לזהות אותו ביין המוגמר, מציינים ביצה על התווית. בדקו מה הכללים בארץ שלכם.
קור לפי AWRI, אחסון מתחת ל־⁦18⁩ מעלות מעכב את החיידקים. קור לא הורג אותם: כשהיין מתחמם, הם יכולים להתעורר.
סינון סטרילי פילטר ⁦0.45⁩ מיקרון לפני ביקבוק מוציא את החיידקים. הדרך הבטוחה ביותר, אבל קשה לבצע אותה בבית.

אל תערבבו יין שעבר מלולקטית עם יין שלא עבר: הבלנד מקבל גם חיידקים וגם מאלית. ליזוזים ובנטוניט מנטרלים זה את זה, אז השאירו ביניהם שבועיים.

תסיסה מלולקטית תקועה וריחות לא רצויים

אם עבר חודש והתסיסה לא זזה, בדקו לפי הסדר:

מה בודקים	מה עושים
טמפרטורה מתחת ל־16°	מחממים ל־18–22°. הסיבה הנפוצה בחורף.
pH נמוך מ־3.3	זן עמיד ל־pH נמוך. מתחת ל־3.1 היא כמעט לא מתחילה.
SO₂ כולל מעל 30	זן עמיד ל־SO₂ ותרבית מותאמת (ראו למטה).
אלכוהול מעל 13%	זן עמיד לאלכוהול, עדיף אחרי הסתגלות.
חומצות שומן מהשמרים	קליפות שמרים, 0.2 גרם/ליטר, לפני חיידקים חדשים.
חוסר מזון	תוסף מזון ייעודי לחיידקים. DAP לא עוזר להם.

הצלה עם תרבית מותאמת: מגדלים את החיידקים בתירוש מהול בלי SO₂, מוסיפים כמות שווה מהיין הבעייתי כדי שיתרגלו, ורק אז מכניסים לכל המכל. הפרוטוקול המלא אצל AWRI.

ריחות שמגיעים מחיידקים

ריח או טעם	מה גורם לו
חומץ (חומציות נדיפה)	חיידקים שאכלו סוכר שנשאר, חום מעל 25°
ריח עכברי	חיידקים שגדלים ב־pH גבוה ומעט SO₂
מרירות ביין אדום	חיידקי קלקול שהופכים גליצרול לאקרולאין, שנקשר לפנולים
יין סמיך ושמנוני	Pediococcus שמייצר רב־סוכרים (ריר)

ההגנה כמעט תמיד זהה: pH מתחת ל־3.5, ניקיון, תרבית מסחרית, סיום מהיר ו־SO₂ מיד בסוף.

טעויות נפוצות

SO₂ ״ליתר ביטחון״ לפני המלולקטית מעל ⁦5⁩ מ״ג/ליטר חופשי החיידקים מתקשים, ומעל ⁦10⁩ ייתכן שהתסיסה לא תתחיל בכלל.
ביקבוק כי ״נראה שנגמר״ בלי בדיקה. התוצאה: גז, עכירות ופקקים שנדחפים החוצה.
החמצה לפני התסיסה pH מתחת ל־⁦3.3⁩ מקשה על רוב החיידקים. מתקנים חומצה אחרי.
מרתף קר בחורף ב־⁦14⁩ מעלות התסיסה כמעט עומדת, ואנשים בטוחים שהיא נגמרה.

שאלות נפוצות

מה יקרה אם אבקבק לפני שהיא נגמרה?

החיידקים ימשיכו בבקבוק: גז, עכירות ומשקע. אם חייבים לבקבק, צריך לחסום: SO₂ חופשי ברמה של 0.8 מולקולרי, או סינון סטרילי.

עושים תסיסה מלולקטית ליין לבן?

בחלק מהלבנים כן, בעיקר בשרדונה בחבית. בלבנים רעננים לרוב לא, ומתחת ל־pH 3.1 היא כמעט לא מתחילה.

"תסיסה שנייה ביין" זה תמיד MLF?

ביין שקט, בדרך כלל כן. ביין מבעבע זה משהו אחר: שמרים שתוססים סוכר שהוסיפו, כדי לייצר בועות.

כדאי להשאיר את היין על משקע השמרים?

משקע עדין נותן לחיידקים מזון ומפחית דיאצטיל. משקע גס עדיף להוריד בשפייה אחרי התסיסה האלכוהולית.

מילון קצר

תסיסה מלולקטית, MLF: חיידקים הופכים חומצה מאלית (חומצת תפוחים) ללקטית (חומצת חלב).
חיידקי חומצה לקטית (LAB): הקבוצה שכוללת את O. oeni, החיידק של התרביות המסחריות, וגם את Lactobacillus ו־Pediococcus.
אינוקולציה: הוספת תרבית. משותפת: חיידקים בזמן התסיסה האלכוהולית. סדרתית: אחריה.
TA: חומציות כוללת, בגרם/ליטר כחומצה טרטרית.
ליזוזים: אנזים מחלבון ביצה שחוסם MLF.
משקע שמרים: שמרים מתים ששוקעים בתחתית אחרי התסיסה (lees).

מדריכים נוספים: כמה סולפיט להוסיף ליין, ומתי, מדריך יציבות קור (גבישי אבן יין, KHT) ומדריך יציבות חום (חלבונים).

מחשבונים למדריך הזה

מקורות

Malolactic fermentation — AWRI: טבלת התנאים (pH 3.3–3.5 ולא מתחת ל־3.1, אלכוהול עד 13% ולא מעל 14%, SO₂ כולל עד 30 ולא מעל 40, טמפרטורה מתחת ל־16° לא נוחה), 1.12 ו־0.56 לכל גרם מאלית, סף הסיום 0.1 ו־0.05 גרם/ליטר.
MLF in red wine — AWRI: טווחים ביין אדום, SO₂ בריסוק, SO₂ כולל של 50–60 שיכול לעצור את התסיסה לגמרי, אינוקולציה משותפת וסדרתית.
MLF in white and sparkling wine — AWRI: טווחים ביין לבן, 0.3–0.5 מ״ג/ליטר מולקולרי קטלני לחיידקים, 24–48 שעות.
MLF starter culture — AWRI: פרוטוקול התרבית המותאמת.
Avoiding spoilage from lactic acid bacteria — AWRI: ריחות לא רצויים, 40–50 מ״ג/ליטר SO₂ אחרי MLF, 0.8 מולקולרי, אחסון מתחת ל־18°, פילטר 0.45.
Lalvin VP41 TDS — Lallemand/Scott Labs: טמפרטורות, הידרציה, גודל שקית, סבילות (pH מעל 3.1, אלכוהול עד 16%, SO₂ כולל עד 60), מדידה כל 2–4 ימים.
O-MEGA TDS — Lallemand: אינוקולציה משותפת 24 שעות, סבילות.
Diacetyl management — Lallemand: ספי זיהוי, איך מעלים ומורידים דיאצטיל.
Stuck malolactic fermentation — Lallemand: סיבות לתסיסה תקועה.
Understanding difficult malolactic fermentations — Penn State: חומצות שומן וקליפות שמרים, טווח המאלית, ערבוב משקע, DAP, גודל האינוקולום.
Conducting a successful MLF — Oregon State: pH 3.2–3.5, SO₂ חופשי מתחת ל־5, אלכוהול מתחת ל־13.5%.
Testing for malolactic — WineMaker: כרומטוגרפיה על נייר, סדר הכתמים, גבול רגישות של כ־100 מ״ג/ליטר, 2–6 שבועות.
Monitoring malolactic — WineMaker: למה קשה לשמוע את הבועות, כרומטוגרפיה כבדיקה מנחה בלבד, בדיקה אנזימטית ביקבים, ביקבוק עם מאלית.
Malolactic in action — WineMaker: בועות, ממס רעיל, רוב החיידקים מתקשים ב־pH מתחת ל־3.3.
It's lysozyme time — WineMaker: מינוני ליזוזים, בלנדים, בנטוניט, ואלרגיה לחלבון ביצה.
Lysozyme to arrest MLF — WineMaker: מינוני ליזוזים, שבועיים בין ליזוזים לבנטוניט, פילטר 0.45.
Delvozyme TDS — Scott Labs: ליזוזים ביין לבן ואדום, מקור מחלבון ביצה, יציבות חלבונים.
Malolactic fermentation: the ABC's of MLF — Lerm, Engelbrecht and du Toit, South African Journal of Enology and Viticulture (2010): אוכלוסיות החיידקים אחרי הריסוק ובתחילת התסיסה.
Wine and allergens — FSAI: הרשות לבטיחות מזון של אירלנד. סימון ביצה ביין שטופל בליזוזים לפי תקנות האיחוד האירופי.
פורום הכנת יין ביתי: השאלות שייננים ביתיים שואלים.